20/12/2024
הפינה הרוחנית היום תשלב את פרשת השבוע ואת חנוכה כאחד (שבוע הבא חנוכה)
איך מגיעים למיקוד ועד כמה חשובה עבודת המיקוד?
בפרשת השבוע מופיע הפסוק הבא על יוסף שהושלך לבור:
"וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם".
ומיד רש"י, פרשן הפשט על התורה, כותב כך:
"והבור רק אין בו מים" - ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים? מה תלמוד לומר אין בו מים? מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו!
כלומר בהדגשה ובהוספה של התורה שלא רק שהבור ריק, אלא גם שאין בו מים, זה לא לחינם, מכאן למדים שאומנם מים לא היו (היה ריק רק ממים), אבל נחשים ועקרבים היו בו, כלומר היו בו סכנות נוספות לעצם חוסר המים.
המילה "מים" בתורה תמיד מעידה על התורה, כלומר כשאין מים, יש באים סכנות אחרות.
מכאן מי שיורד מעט לעומק הדברים, ישאל מיד,
רגע, אם אין מים/תורה, אז מיד עוברים למצב סכנה?
התשובה היא כן!
יהודי הוא הבריאה היחידה שמסוגלת להבין/לקלוט, לעומק, בכלי שכל של נברא, את השכל האלוקי, התורה.
לכאורה, גם לחיה/בהמה יש שכל ואם נתבונן בה נראה עד כמה היא גם חכמה
הטורפים יודעים לארוב לנטרפים במקומות כינוס שלהם, הם יודעים להסוות א עצמם עד לרגע היציאה לתקיפה, חלקם תוקפים בלהקות במכוון, כשהן תוקפות הן יודעות בדיוק היכן לפגוע, להפיל או לאחוז בנטרף ולגרום לו לשבוק חיים, הם אפילו יודעות איזו חיה מהיכן יש לתקוף אותה וכו'- כלומר יש להם חוכמה!
הענין הוא שהחוכמה שלהן נועדה לשרת את עצמן בלבד, כלומר חוכמה שנודעה לשרת את היצר החייתי שלהן, לשרת את האגוצנטריות של האינדיבידואל/הפרט,
למה? כי חסרה שם הדעת, החיה אינה יודעת שהיא גורמת סבל וצער לשני.
השכל האלוקי מדבר על הכלל על הקרבת הפרט למען הכלל ובעיקר עשיה שלא תמיד קשורה להבנה, ביטול לציווי האלוקי מתוך התחברות גם באם כיהודי איני מבין הכל ובכל זאת אני מבצע המצוות הללו קרויים "חוקים" לחוקים בתורה אין הסברים, הם מעל לכלים שיכליים להבנה, עושים אותם כי הם ציווים אלוקיים
(יש חלקים נוספים בתורה כמו עדות ומשפטים שכן נועדו, עד רמות מסויימות, להבנה) , באה הפרשה ובעיקר רש"י ומסביר לנו, כיהודים, שמיד עם עזיבת התורה, המקור חיות של היהודי, הוא מיד בסכנה, אין מצב ביניים!
זה צל"ש או טר"ש!
כך בדיוק גם הסיפור של חנוכה:
היוונים יצאו בפעם הראשונה בהיסטוריה למלחמה על התרבות שלהם, לא על נקמה, לא על שטח ולא על אוצרות או רצון לדאוג לעבדים על מנת שיבנו להם דברים.
התרבות שלהם הייתה תרבות של חול, הנאות, ספורט אכזרי, הכל למען הפרט, הכל למעני, הכל גשמי, ובעיקר שהכל צריך להיות שיכלי ומובן בתוך העולם שלהם עם הפילוסופיות שלהם.
ולפתע הם נתקלו ביהודים שלא מוכנים לוותר על הרוחניות שלהם, על התורה שלהם ויותר מהכל שיגע אותם שיהודים עושים דברים על שיכליים, ללא הסבר מדורי דורות.
לפועל הם לא רצו למנוע מהיהודים ללמוד תורה או לקיים מצוות הם רק רצו שלימוד התורה יהיה בהבנה שיכלית בלבד, שקיום המצוות יהיה לאחר הבנה שיכלית.
איך אתה אומר את זה, הרי כתוב בתפילת על הניסים:
"כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ"?
הרי הדברים לעיל מנוגדים למה שכתוב כאן בתפילה?
כאן נכנס הדיוק של הרבי והרבי מקדים לזה את סיפור פח השמן של החשמונאים:
החשמונאים, לאחר הניצחון, נכנסו לבית המקדש וחיפשו להדליק את המנורה בשמן כשר חתום בחותמת כהן גדול וגילו שכל השמנים בבית המקדש טומאו ע"י היוונים.
היוונים לא שברו או שפכו את השמנים בבית המקדש הם פשוט רק טמאו אותם במגע או ע"י חרק (לדעה שניה) ונשאל:
באם היוונים רצו למנוע את הדלקת המנורה מדוע לא הרסו את כל הכדים ו/או לא שברו את המנורה מדוע רק טימאו את השמנים?
שאלה נוספת:
ניתן היה להדליק גם בשמנים שנגעו בהם היוונים, יכלו למצוא לזה היתר הלכתי והיה לזה היתר הלכתי, אז מדוע החשמונאים התעקשו להדלקה בשמן כשר בהכשר חותמת כהן גדול עד שמצאו כד קטן ועד שנזקקו לבסוף לנס?
המענה של הרבי מדהים ועוסק במהות שלנו כיהודים ובגזרות שבכל דור מנסים לפגוע בנו וקשור עם הפרשה.
היות והמלחמה של היוונים נגדנו הייתה על התרבות והתפיסה היהודית, אז היוונים רצו רק לטמא את השמן, השמן בתורה הוא השכל, המוחין הפנימי של היהודי, מטרת היוונים הייתה לשנות את המח היהודי, לטמא את התפיסות היהודיות, לא לשלול אותם, להכניס בהן מעט טומאה, להחדיר בתודעה היהודית מעט טומאה לא מעבר (ולכן רק טמאו ולא רצו להרוס את הכדים או המנורה),
תשארו יהודים, אפילו שומרי תורה ומצוות, רק תכניסו מעט חול, תכניסו לתורה, שהכל חייב להיות שיכלי, אני מקיים מצוות כי אני מבין ואם אני לא מבין, אני לא מקיים!- זה בדיוק מה שרצו היוונים.
היווני שבכל דור ודור אומר לנו: תכניסו מעט ספורט, תכניסו לימוד על אלילים ועל אמונות הגויים, תהיו נאורים כמו כל העולם, כמו היוונים, תכניסו פילוסופיות של נברא על חשבון תורה ושכל אלוקי, שהוא מעל לשכל נברא וכך כשמן טמא, שמפעפע לכל דבר בו הוא נוגע, כך אט אט היהודים יאבדו את דרכם עד שהיהדות תיכבש מבפנים ולא יישאר ממנה דבר יהודי מקורי אמיתי ועד שהיהודים יהיו אזרחים, כמו כל אזרחי העולם ובלאו הכי אז יהיה גם ניתן לעקור אותם מארצם כי הקשר הפנימי בין היהודי לארץ ישראל יתנתק (חלילה), הקשר השורשי והעמוק יטשטש עד שיעלם בכלל.
ולכן על זה התעקשו החשמונאים, הם דרשו להדליק את המנורה, רק בשמן טהור כדת וכדין, שכל אלוקי- יהודי, שישאר טהור ולא טמא או מלוכלך ושלא יכנס שום דבר לא יהודי לשכלו של היהודי ולכן ההתעקשות שלהם.
זה בדיוק הענין עם יוסף, הבור ריק אין בו מים- כשיהודי מתנתק לרגע מהתורה, לרגע מההבנה שזה שכל אלוקי ויש לקיימה רק מהיותה הוראה אלוקית וכן שלא כל דבר חייב להבין, שם מתחיל הדרדור והריחוק והסכנות כבר בדרך (לצערנו ראינו זאת גם בשבת של ה-7.10)
ולראיה מביא הרבי את הדיוק בתפילה של "על הניסים:
"...לְהַשׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ"
להשכיח את התורה שלך
להעביר את היהודים מהחוקים (העל שיכליים) מהרצון שלך,
במילים פשוטות, מטרתם הייתה שהקשר בין היהודי לבורא, למשהו שהוא על טבעי, משהו שהוא על שיכלי, ינותק ואז הדרך להחריב את היהודי מבפנים סלולה והמלחמה של החשמונאים הייתה בדיוק על זה ולכן גם נעשה להם הנס, הם לחמו באופן על טבעי, מעטים נגד רבים, צדיקים נגד רשעים, חלשים נגד חזקים, מעטים נגד רבים וכו' ואת כל זה החשמונאים עשו באופן של
"באנו חושך לגרש, בידנו אור ואש"
אין אור אלא תורה שנאמר "כי נר מצוה ותורה אור"
ואין אש אלא אמונה או כוונה לבורא שנאמר: "מימינו אש דת למו",
כלומר, שהניצחון הגיע בזכות התורה והאמונה היוקדת בבורא בדיוק מול מטרת היוונים ולכן בא הניצחון באופן של "וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כֵּן, בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ..." (מתוך על הניסים).
נ.ב.
אין הכוונה שאין לעסוק בתחומים אחרים או ללמוד תחומים אחרים, הכוונה היא ש"בכל דרכיך דעהו", שיהודי ידע שבכל עיסוק שלו הוא יכול וחייב להכניס את הענין היהודי ושבכל רגע בו יהודי קובע זמנים קבועים ללימוד התורה הוא לומד מתוך הכרה שורשית ועמוקה שזה שכל אלוקי ואני יהודי גם באם אני לא מבין עד הסוף מה זה אומר או גם באם, כרגע, אני לא מקיים תורה ומצוות או מקיים רק חלק מהתורה הקדושה.
מה הענין הזה בא ללמדנו לחיים?
כשאתה עוסק בדבר בחיים תהיה בו עד הסוף, אל תלכלך אותו בדברים שאינם קשורים ויכולים להסיט אותך מהדרך העיקרית שלך.
המח בכללותו צריך להיות עסוק בדברים החשובים והמהותיים, הידיים יכולים להיות עסוקים בדברים שונים, אבל הסנטר, הריכוז שלך, צריך להיות עסוק בדבר המהותי והשורשי שלך.
וכן, לא תמיד אתה חייב להבין הכל, אבל כשיש לך מורשת, יש לך היסטוריה מוכחת- מה יש לך להרהר אחרי זה?- אתה פשוט סתם מנסה לברוח ממי שאתה באמת.
ובהקשר לימים בהם אנו נמצאים:
שנו קונספציה, שנו תודעה- ההליכה בדרך של שבי בתפיסת העולם שלכם לא תוביל אתכם לכלום בחיים.
שבת שלום
וחג אורים שמח
