08/05/2026
אוקטובר 1948, מדינת ישראל הצעירה נמצאת בהפוגה קצרה במהלכה של מלחמה קיומית. ברחבי הארץ מופיעים כרוזים שמאיימים מפני פירוק אחת היחידות החשובות בצבא - הפלמ"ח. מה קורה פה?
הפלמ"ח - "פלוגות המחץ" - שהוקם עוד ב-1941 ככוח קומנדו בחסות הבריטים כדי לבלום את הפלישה הנאצית לארץ, והמשיך להתקיים גם אחרי שהבריטים הפסיקו את התמיכה בו, היה כבר אז למיתוס.
כוח מגן שהקדים את המדינה, חלוצים ששילבו בין אימונים צבאיים לעבודה בקיבוצים, והתנהלו על פי המוטו המפורסם מהמנונם: "לפקודה תמיד אנחנו".
אבל אז הופיע הכרוז שטען כי שר הביטחון, דוד בן-גוריון, מבקש לפרק אותם.
השמועות פשטו כאש בשדה קוצים. הלוחמים, שנתנו את נשמתם בשדה הקרב, זעמו.
אחד מהם, חייל פלמ"ח פצוע ששהה באחד מבתי ההבראה, שלח מכתב לשר הביטחון ובסופו בקשה אישית, כמעט מתחננת: "עשה טובה ואל תפרק את הפלמ”ח".
תשובתו של בן-גוריון, שנכתבה באוקטובר 1948, היא מסמך היסטורי מרתק שמספק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של הקמת צה"ל ואל תפיסת הממלכתיות חסרת הפשרות של בן גוריון.
בראשית מכתבו, הבהיר בן גוריון כי השמועה על כוונתו לפרק את חטיבות הפלמ"ח היא "עלילה מחוסרת־טעם".
הוא הרעיף שבחים על הארגון ועל לוחמיו: "אני יודע להעריך את פעולתן של יחידות פלמ"ח לפני המלחמה ואת ערכן במלחמה זו, ואני יודע את ערכן לא רק כחיילים, אלא גם כחלוצים..." הוא אף חשף טפח מתפיסת עולמו האישית כשכתב: "לא הייתי מעולם מיליטריסט... וגם עכשיו אני רואה במלחמה את הדבר האיום ביותר בתולדות אדם, איום מכל הבחינות".
אם כך, למה לפרק?
התשובה טמונה במעבר למדינה דמוקרטית ריבונית.
הפלמ"ח נתפס באותם ימים כארגון בעל זיהוי פוליטי מובהק עם מפלגת מפ"ם ובמיוחד מטה הפלמ"ח הנפרד.
עבור בן-גוריון, מצב כזה במדינה ריבונית היה בבחינת סכנה קיומית. הוא לא רצה לפרק את החטיבות, אלא את המטה הארצי הנפרד של הפלמ"ח.
באיגרתו לחייל, שרטט בן-גוריון את הקו האדום של הדמוקרטיה הישראלית:
* "כל דבר שיש בו משום טביעת צביון מפלגתי ליחידה צבאית — הוא פסול ומסוכן".
* הוא הסביר כי סדרי הפלמ"ח וההגנה נוצרו "תחת שלטון זר" וכי הם "הותאמו לצרכים של הימים ההם".
* כעת, עם הקמת צה"ל, החוקים השתנו מן היסוד: "בתוך צבא אחיד לא תיתכן כל סמכות נפרדת; כל חייל כפוף למדינה, ורק למדינה".
* הוא קבע נחרצות כי אי אפשר לקבל מצב בו יש בצבא התפצלות: "אין להכניס לתוך הצבא את ההתפצלות הפוליטית והאידיאולוגית הקיימת מחוץ לצבא".
אבל זה לא כל הסיפור – בן גוריון התנגד גם להתנהלות בתוך הפלמ"ח שהיה לה לעתים אופי של מיליציה ולא של צבא. הוא העדיף את המשמעת של יצרי הצבא הבריטי. בצעד מנהיגותי נוקשה הוא קידם לתפקידי פיקוד בצה"ל את אנשי הבריגדה הבריטית, מה שהוביל בסופו של דבר להתפטרות של רבים ממפקדי הפלמ"ח.
זו הייתה החלטה כואבת, שטלטלה את היישוב והפכה לדיון פוליטי סוער בממשלה הזמנית ובמערכת הפוליטית אחר כך. אך במבט לאחור, זהו רגע מכונן. ההחלטה לפרק את מטה הפלמ"ח לא נועדה למחוק את מורשת הגבורה של הלוחמים, אלא להבטיח את עתידה של מדינת ישראל. זו הייתה עמידתו האיתנה של בן-גוריון על כך שצבא העם חייב להיות מורכב מכולם, נאמן לדגל אחד, ומעל הכל כפוף אך ורק למדינה.
![״ אנו לא רוצים שתפרוץ מלחמה ומצדנו נעשה הכל שלא יבוא לידי כך [..] אבל אם למרות כל זאת עלולה לפרוץ מלחמה, ואני ודאי לא או...](https://img5.financial1000.com/633/088/1591287636330884.jpg)
