19/03/2021
יעל משאלי
נעים מאד, יעל משאלי.
ושבוע הבא אלך לשים את הפתק של כחולבן פעם רביעית.
לא התאכזבתי
לא התבאסתי
לא רימו אותי
כן, זאת אני ש'מי אלה שעוד מצביעים להםםםםםם?'
אני.
אני לא מתחכמת. אני בנאדם פשוט. של החיים עצמם. יש דברים שחשוב לי ואני רוצה שהם ייעשו. המעטפת הפוליטית, הצלופן, לא תמיד עוטף את הדברים יפה, אבל בפנים רוחשת עבודת שטח משמעותית בתחומים שחשובים לי.
התחומים שחשובים לי הם הילדים שלי.
כולם.
כל השבעה.
ובכולם אני גאה שאין בהם אחד אפילו שמצביע או בוחר נגד האחים שלו בשום תחום. כן. אני יודעת מה כל אחד מצביע. לא שאלתי. אמא שלי שאלה. ופעם ראשונה שכולם מצביעים. כיפאק חן. הגעת לזה.
התחומים שחשובים לי הם הילדים שלי.
כולם.
במיוחד אלה שלמדינה יש משהו נגדם באיזשהו אופן.
בלי שמות.
טרחתי הבוקר לעשות תחקיר בעניין.
נכנסתי לעומק.
לראות איזו עבודה עשו כחולבן בתחומים האלה.
יצאתי מסוחררת מעונג.
זאט"נ שמציאות משנים בפוליטיקה בחקיקה. אבל בדמוקרטיה הישראלית מאולצת הקואליציות המשונות – חקיקה בתחומי להט"ב היא אתגר שלא יפוצח בעתיד הנראה לעין. כל קואליציה מכל צד תיאלץ לעבור דרך איזה ליצמן. וליצמנים לא יתנו לחקיקה פרו להט"בית לעבור.
מה שלא אומר שאי אפשר לשנות את המציאות בדרכים אחרות. מה שכחולבן עשו לרוב. בתוך המשרדים שלהם. באמת קיבלתי סחרחורת מענגת.
בכל מקום שאפשר היה לשנות סדרי עדיפויות, לתקצב, לדחוף, לשנות (טפסים. למרות שאני כלל לא מתפעלת מהורה 1 ו2, זה משהו שמישהו עשה וכוונתו טובה) להקים,
בכל הזדמנות שיש לנסות לקדם גם חקיקה (פונדקאות, חוק יסוד השוויון), איסור טיפולי המרה וכו...
ועוד ועוד. ועודדד. באמת. דברים נהדרים. אופטימים. חשובים מאד.
החיים עצמם שמשתנים בלי שום חקיקה גדולה. רק בכוח עבודה שבתוך המשרדים.
וזה הכי לא רק. זה הכי הרבה שאפשר לתאר.
חקיקה שוויונית, מלטפת, מחבקת, מאפשרת, פותחת – היא חלום. באמת חלום. והלוואי שאפשר יהיה להקים קואליציה כזאת. אבל גם בתנאים הקשים של מצבים בלתי אפשריים לכאורה – יש המון מה לעשות. וכל דקה שכחולבן היו שם הם עשו.
וכל קואליציה שהם יהיו בה הם יעשו.
ואני מבסוטית מאד.
ממילא רציתי לכתוב פוסט על זה שאני מתכוונת פעם רביעית להצביע לכחולבן. שלא התאכזבתי ולא רומיתי ולא בשום אופן התבאסתי. אני בטוחה שיש עוד רבים כמוני שלא נעים להם להודות בזה באווירה הציבורית שמעריכה את הצלופן והניראות יותר ממפלי הזיעה הבלתי מוכרים בשטח. אבל גם רציתי להיות בטוחה שבאמת היו מפלי זיעה. אז בדקתי. והיו. ויש. ויש רוח טובה. חזקה.
ופנינה תמנו שטה.
אוהבת את האש שבוערת בה. עוקבת אחריה זמן רב. היא נותנת עבודה בדברים החשובים לילדים שלי. ולנכדים שלי.
בכלל. אני מצביעה בשביל הנכדים שלי. כולם.
כמו כל אחד.
אני מצביעה לנבחרת. קבוצה. של אנשים טובים. שכל אחד מהם בא לעבוד. כל אחד ואחד מהם היה בשבילי שם. בדקתי.
ואחרי כל ההשגים האלה, בעבודה קשה של עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו ועוד משהו... השיטה היא כזאת שאם הם לא יהיו שם בפעם הבאה – מי שיהיה שם ימחק את ההשגים. ככה זה עובד.
אני בוחרת כחולבן.
בכל הכוח.
