07/06/2026
כסוכנת ביטוח, אני נחשפת להרבה רגעים קשים. זה חלק מהשליחות שבחרתי בה. אבל במקרה של ניב, מעבר לכאב הבלתי נתפס על חיים שנגדעו כל כך מוקדם בגלל סרטן אלים, יש פרט אחד שגורם לי לרצות לצעוק. פרט שאני לא מסוגלת לשתוק לגביו.
ניב והמשפחה שלה לא נלחמו רק במחלה. הם נלחמו במערכת.
כשניב פיתחה אלרגיה קשה לטיפולי הכימותרפיה והגידול חזר, הרופאים המליצו על תרופה חדשנית ומצילת חיים בשם Tivdak. באותו רגע גורלי, כשכל דקה היא קריטית – המערכת פשוט טרקה להם את הדלת בפרצוף.
קופת החולים ומשרד הבריאות סירבו לממן. משפחה שלמה מצאה את עצמה מתרוצצת בין ועדות חריגים, שומעת סירוב אחר סירוב, בזמן שהבת שלהם נלחמת על כל נשימה. מאישה צעירה שנאבקת על חייה, ניב הפכה לעוד "תיק" שעובר מוועדה לוועדה. גם כשהרופאים כבר הוכיחו שהתרופה עובדת ועוצרת את הגידול, המימון לא הגיע. הם נאלצו לפנות לעזרת הציבור, להרים קמפיין גיוס המונים, להתחנן לתרומות כדי לקנות לבת שלהם עוד קצת זמן.
אני יודעת, ברמה הכי מקצועית שיש, כמה הפער הזה הוא טרגי – וכמה קל היה למנוע את הסיוט הכלכלי והביורוקרטי הזה.
אני כותבת לכם את המילים האלה לא כאשת מקצוע, אלא כאדם: אף משפחה לא צריכה לעמוד במקום המשפיל והכואב הזה. אף הורה לא צריך להתחנן על חיי הילד שלו בוועדות, או לבקש כסף מאנשים זרים באינטרנט.
אם רק היה שם ביטוח בריאות פרטי עם נספח תרופות מחוץ לסל – הכל היה נראה אחרת. ברגע שהרופא היה ממליץ על ה-Tivdak, חברת הביטוח הייתה נכנסת לתמונה. הפוליסה הייתה מעמידה תקציב של 3 מיליון שקלים (שמתחדש כל שנתיים) למימון התרופה.
בלי ועדות. בלי טובות מאף אחד. בלי לבזבז את הזמן היקר מכל. פשוט להתמקד בטיפול ובהחלמה.
זה מה שמוציא אותי מהדעת. הטרגדיה הבריאותית היא לעיתים גזר גורל, אבל הטרגדיה הביורוקרטית היא משהו שאפשר לעצור היום.
חברים, אל תגידו "לי זה לא יקרה", אל תסמכו בצורה עיוורת על המערכת הציבורית, ואל תניחו שיהיה בסדר. אני כאן כדי לדאוג שברגע האמת, לא תהיו לבד ולא תהיו תלויים בחסדים של ועדות. (מוזמנים לפנות אלי ואבדוק האם אתם מכוסים)
תנחומיי למשפחה ובשורות טובות לכולם!
