07/04/2026
סיפור רפואי מדהים על אינסטינקט אימהי מציל חיים ורכבת הרים מטורפת שעוברת המשפחה מאז במהלך המלחמה בארץ והמלחמה הפרטית שלהם על הבריאות של גילי🙏
אני לא מוותרת 💙
גילי, בת 11, הגיעה לשניידר בעקבות דימום מוחי פתאומי - ומאז היא במסע מורכב של החלמה, נחישות ותקווה. לירן, אבא שלה, משתף את הסיפור המטלטל, מהרגעים הראשונים בבית, דרך המירוץ לחדר הניתוח בשניידר, ועד הימים הארוכים בטיפול נמרץ, במחלקת נוירוכירורגיה ובמרחבים הממוגנים בזמן המלחמה:
"ב-31.1.26 החיים של המשפחה שלנו קיבלו תפנית.
גילי, הבת האמצעית, מתוך 3 בנות (מאיה ורוני), ילדה בריאה ופעילה עברה ניתוח מוח מורכב ופתאומי.
והיא סך הכל בת 11.
הכל קרה מאוד מהר.
מוצ״ש 20:00 בערב גילי נמצאת עם אמא מורן במטבח ופתאום מתלוננת על כאב ראש חד.
״תזמין אמבולנס, משהו לא תקין״,
מורן אומרת לי.
״איזה אמבולנס? על כאב ראש?!
שתשב להירגע.
אם לא יעבור, מקסימום אקח אותה יותר מאוחר למוקד״.
לא שאלה אותי.
תוך 10 דקות אמבולנס אצלנו בבית בתל מונד.
ישר לבי״ח מאיר בכפר סבא.
גילי התמוטטה באמבולנס.
במאיר הרדימו והנשימו אותה.
צילום CT.
״דימום מאסיבי בראש״
טיסה בניידת טיפול נמרץ לשניידר.
מקפיצים בדרך נוירוכרורג, ד״ר אמיר קרשנוביץ׳.
מגיעים לשניידר, כבר מחכה לנו צוות.
הכל רץ מהר.
כמו בסרטים.
גילי נעלמת לחדר ניתוח.
הרופא ממאיר שליווה את גילי באמבולנס פוגש אותנו ואומר שד״ר קרשנוביץ׳ הוא האיש שאנחנו צריכים עכשיו.
הוא מגיע לפגוש אותנו.
מודאג.
רואים בעיניים שלו.
איש מדהים.
אני זוכר משפטים שנפלטים כמו ממכונת יריה:
יש לה AVM (מה זה בכלל?)
חיבור לא תקין במוח בין ורידים לעורקים.
לא יכולתם לזהות את זה.
אין סימנים מוקדמים.
זה מום מולד.
היא לא יציבה.
יש לה דימום משמעותי.
הגעתם בזמן.
במזל.
ניתוח מורכב.
היא בסכנת חיים.
4-5 שעות.
אני ממהר…
מורן אמרה לו:
״אתה מחזיר לי את הילדה״
הוא הזדקף.
ונעלם.
5 שעות עברו.
לא יודע איך.
אני זוכר את החיוך של המנתח כשהוא יצא.
ראיתי אותו.
הוא אישר לי בעיניים.
לא אמרתי לו כלום.
רצתי למורן חזרה לחדר ההמתנה.
גילי חיה.
היא ניצלה.
קיבלנו אותה במתנה.
גילי עברה ניתוח מורכב להסרת ה AVM בראש. היתה לה גם בצקת ריאות קשה והמרדים ד״ר קונסטנטין נקרסוב, הציל אותה יחד עם ד״ר קרשנוביץ׳.
מאז אותו לילה התחלנו מסע מטורף של אי וודאות.
גילי עברה כמעט חודש בטיפול נמרץ בניהולו של פרופ׳ אלחנן נחום עם עוד 3 ניתוחי המשך:
ד״ר דאוד שיטרית והמרדימה ד״ר דנה קרול חכמון עשו ניתוח לניקוז הנוזל במח.
המנתח ד״ר משה היין והמרדימים ד״ר אנדריי אולרו וד״ר ויקטור ריבקין ניתחו אותה כדי שתוכל לנשום דרך הגרון.
ד״ר אמיר קרשנוביץ חזר לנתח אותה שוב יחד עם המרדים ד״ר אליהו שמחי ליישום נקז קבוע לנוזל במח.
גילי היתה מורדמת ומונשמת כמעט 3 שבועות. ד״ר רותם דוידוביץ׳ היתה הפנים הראשונות בכניסה לטיפול נמרץ.
איזה מזל היה לנו שזכינו לפגוש דווקא ברגע הזה שילוב נדיר של מקצועיות ורגישות והיא מלווה אותנו עד עכשיו…
אחרי שבוע וחצי עשו לה MRI מוח.
התמונה פחות טובה ממנה שקיוו.
רואים פגיעה מוחית.
הרופאים לא יודעים להגיד הרבה.
הם יודעים להגיד שילדים יכולים להפתיע.
הצוות בטיפול נמרץ פשוט מדהימים.
קפסולה עם מעטפת שלמה של כל מה שצריך: החל ממנהל המחלקה, הרופאים הבכירים, המתמחים, האחים והאחיות, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית וכלה באנשי כח העזר והאחזקה.
לא מוותרים על כלום!
גילי התחילה 3 שבועות בחדר סיכון גבוה. 24/7 אח.ות צמודים אליה ונותנים מענה מיידי לכל צורך וצפצוף מוניטור.
לאחר מכן עברה לטיפול שדורש פחות השגחה.
מקצוענים אחד אחד, עם רגישות מיוחדת לתווך לנו את המצב בכנות הנדרשת.
הגישה היא שההורים והמשפחה הם חלק מהאירוע, לא רק גילי שאושפזה.
גם אנחנו זכינו למענה לכל צורך, החל מתנאי שינה, בירוקרטיות וטיפול רגשי.
״כל אחד עושה את העבודה שלו והעבודה שלכם זה להיות סבלניים ואופטימיים״.
לפני שעזבנו את טיפול נמרץ פרופ׳ נחום סייע לנו בכל הדרוש ע״מ להיות מסוכמים להעברה לשיקום, עד אז, לכמה ימים, עלינו למחלקת נוירוכרורגיה.
אחרי כחודש גילי עברה למחלקת נוירוכירורגיה.
קיבלנו חדר לבד (כי גילי נדרשה לבידוד) עם שירותים ומקלחת צמודים.
לוקסוס.
בשלב הזה אנחנו מחכים שגילי תתעורר מעבר לפקיחת עיניים מינימלית.
אחרי יומיים שהתרגלנו לתנאים טובים,
שבת בבוקר, אזעקה.
צבע אדום.
מלחמה.
תוך שעה היינו למטה במרחב מוגן עם כל הציוד הרפואי והאישי.
בית החולים עבר למתכונת חירום.
הייתי בהלם על היעילות, ההתגייסות והאופן שבו בית החולים מתנהל.
בגדול, עובדים רגיל.
נכון, יותר צפוף, אבל זה לא באמת מורגש.
גם במחלקה הכרנו אנשים מדהימים.
תוך כדי מלחמה, בין אזעקות, עייפות, ילדים בבית שצריכים מענה - מגיעים.
מטפלים בגילי במסירות מעוררת השראה ולא מתפשרים על כלום.
מקלחות, תרופות, מעקב רפואי שוטף של כל סוגי הרופאים, תמיכה נשימתית, כל מה שצריך.
גילי התחילה להשתפר ככל שעבר הזמן, התעוררה וההכרה שלה משתפרת.
עברה ניתוח נוסף בניצוחם של פרופ׳ דרור שובל וד״ר ענת גוז והמרדים ד״ר איתן קפלן ליישום פג כדי שתוכל לקבל הזנה ישירות לקיבה.
המעבר שלנו לשיקום נדחה בגלל המלחמה ולכן כל הצוות הפרא-רפואי של בית החולים התגייס עבורה במלוא העוצמה והאנרגיה:
פיזיוטרפיה בהובלה איילת יונאי קני הפנומנלית שהאמינה בגילי מהרגע הראשון ונתנה לה את הביטחון להאמין בעצמה, יחד עם טליה, ענבר ואסף.
פרח גנאים תירגלה איתה ריפוי בעיסוק והצליחה לשפר אותה דרך חוויה עם חיוך על הפנים.
תהליך מדהים של שיפור התקשורת בהובלה של אושרת סלע וייס יחד עם חן, דנה, שחר וצמד הרוניות, הצליחו לגרום לגילי לדבר למרות שבהתחלה היא אפילו לא הצליחה לפתוח את הפה.
היו אפילו פינוקים של רפלקסולוגיה עם מיכל ושיאצו עם תומר.
לא ויתרו לה.
לא ויתרו עליה.
כל יום שיפור.
כל יום משהו חדש.
מורן ואני נמצאים איתה ולידה במשמרות 24/7 וגילי תפסה את מרכז החיים שלנו יחד עם 2 הבנות בבית.
באחד הימים מצאנו על המקרר בבית דף שגילי כתבה באסיפת הורים. על השאלה מהי התכונה שתעזור לה בחיים היא ענתה ״אני לא מוותרת״.
מאז זאת הסיסמה שלה ושלנו.
עשינו צמידים בכתב ידה וגילי מתרגשת לחלק אותם לכל מי שרוצה.
הרבה בזכות הטיפול המסור והמקצועי שגילי קיבלה בשניידר, יש לנו את הכח להמשיך ואנחנו עוברים לשיקום.
תודה שוב מעומק הלב לכל צוות טיפול נמרץ ילדים, מחלקת נוירוכרורגיה והצוותים הפרא-רפואיים.
בלעדיכם זה לא היה קורה!
כשאתה פוגש ברגעים הכי קשים שלך את האנשים הכי טובים - נולדת תקווה.
גילי לא מוותרת ואנחנו איתה!
אנחנו נבוא לבקר!
גילי, מורן, לירן
וכל משפחת פיצ׳ון"
