16/07/2026
הקדמה -
יש שני ערכים מוסריים שמדובר בהם בספרות היהודית, שקצת סותרים אחד את השני. וזה תמיד דורש איזה בדיקת איזון, אישית פנימית, על איפה זה יותר יושב אצלי.
אני מדבר על הערך של ענווה וצניעות. העדפת פעולות בהסתר, והיעדר גאווה במובנה השלילי.
לעומת הערך הגדול שיש בהפצת תודעת טוב. בסיפור מעשים טובים כדי לתת השראה, כדי לעודד אחרים.
זה תמיד קצת סותר. אם עדיתי משהו, האם לספר לאחרים? או שזה סתם להשוויץ? האם יש ערך בכך? או שזה נעשה יותר בשביל האגו האישי שלי?
צריך תמיד לשים לב ללב שלנו כדי לראות איפה אנחנו יותר נמצאים בבואנו לבחור אם לשתף משהו או לא.
ולאחר החפירה קלילה הזו - הינה סיפור:
כבר הרבה זמן שלא יצא לי לעזור למישהו זר באמצע הרחוב. פעם זה היה משהו יומיומי כזה. טרמפים, העברת כביש, עזרה בשקיות כבדות לאדם מבוגר.
ולאחרונה אני מוצא שפחות יש לי הזדמנויות כאלו. או שאני פחות רואה אותם, או שהעולם קצת נהיה יותר מרוחק ומנוכר.
לפני כמה דקות נכנסתי לעירי חריש, ור5יתי בתחנת אוטובוס אשה מבוגרת, עם העגלה והסלים והכל. והיד מעט מושטת קדימה.
לקח לי שניה של התלבטות ועצרתי כמה מטרים מהתחנה.
היא הייתה צריכה לסופר. והייתה עם הרבה בקבוקים למחזר ושקיות לקניות.
היא רק כמה שנים יותר מבוגרת מאמא שלי, וחיה מקצבה של 2000 שח מהפנסיה וסיוע של ביטוח לאומי.
החלטתי לשתף על זה מהסיבות הכלכליות הללו, בנוסף לעצם העובדה שמעשים טובים תמיד מפיחים איזו תחושת שליחות, סיפוק, ועושים טוב, ורציתי להוות השראה לעוד אנשים לשים לב לסביבה שלהם ולמצוא מי צריך את עזרתם.
לנו זה סיבוב קצר של עיכוב במסלול, להם זה יכול להיות שעות של המתנה, כסף של תחבורה, או חום ויזע. הם זוכרים אותנו על זה הרבה מעבר למה שאנחנו נזכור אותם. וזה אחלה דבר ללקט לעצמינו לאורך השנים...
אבל הנקודה שתפסה אותי שבגללה אני מביא את זה כאן בדף העסקי - היא הסיפור הכלכלי...
אשה בת 79. חיה מפנסיה של 2000 שח. אלמנה. נראה שילדיה לא עוזרים או אינם בנמצא...
איך אפשר לחיות היום מסכומים כאלה?
גם אחרי הנחות ארנונה, ת. ציבורית, ומגורים ממשלתיים - זה בקושי אוכל ותרופות. בקושי רב.
חשוב לי להעביר פה את הנקודה לכל מי שעוד יכול לייצר שינוי לעצמו בזה.
ביטוח לאומי לא הולך להחזיק אותנו כמבוגרים. אנחנו חייבים להתחיל לדאוג לעצמינו.
בדקו את מסלולי הפנסיה שלכם.
בדקו כמה אתם מפרישים והאם זה יספיק לכם.
קחו בחשבון אינפלציה (עליית סל המוצרים והשירותים אותם אתם משערים שתצטרכו) והתחילו לדאוג להגיע ליעד הזה. לא תוכלו לעבוד כל השנים.
במקצועי אני משתדל לדאוג לאנשים לחזכון מצטבר בעלויות מימון הנכס מחד, ומתשואה גבוהה מהשקעות נדל''ן מאידך. נדל''ן הוא אפיק מאוד משמעותי בחיינו, ויכול בגיל השלישי להוות אפיק מימוני לצורך מחיה יומיומית (משכנתה הפוכה ומוצריה הדומים) לחלופין - נדל''ן להשקעה ימשיך להניב לנו שכירות, שגם היא תעלה עם השנים ותהווה עוגן כלכלי יציב עם קורלציה גבוהה למחירי המחיה שלנו בעתיד.
תשלום מופחת ומותאם של המשכנתה בדרך יכול להשאיר לנו שארית חודשית להפקדה לחיסכון שיצטבר ויגדל.
ולהוות כיס בטחון למקרים רפואיים או אירועים חריגים אחרים.
אי אפשר לחיות במדינה ב2000 שח לחודש. גם לא ב5000 בקושי.
חייבים להתחיל לדאוג לזה בשלב מוקדם, וכדאי מאוד לעשות את זה בשכל.
גם אם זה אומר לחיות קצת םחות טוב היום, אבל לאפשר מחיה בכבוד בזקנה!
זה ממש קריטי.
אז אם יש לכם איזה מחשבות בנושא - שתפו.
ובדקו את מצבכם, תזרים, מימון, השקעות, פנסיה.
אל תשליכו את זה הצידה. כל פעולה קטנה תהיה שווה הרבה בעוד כמה עשורים.
קדימה.
תמונה בשביל האלגוריתם...
