23/08/2026
בדצמבר 2025 פרסמתי תמונה מהסיור של עורכי דין שיצגו חלק מנפגעי פרשת פינברט, בפרויקט של פינברט בבטומי.
הם נסעו לשם יחד עם נציגי פינברט והשותף המקומי כדי לראות את הפרויקט בעיניים.
גם אני כתבתי אז שאין כמו מראה עיניים.
הסתכלתי על הקרקע, על האפשרות לפתח את הפרויקט, על השאלה אם כדאי למכור עכשיו או לחכות שהפרויקט ייבנה, ושאלתי כמה כסף אפשר יהיה להחזיר משם לעמיתים.
היום, אחרי שחזרתי למסמכים ובדקתי מחדש איך כל ההשקעה הזאת בכלל נבנתה, אני מסתכל על אותה תמונה ושואל: מה הם בכלל עושים בבטומי?
אני לא אומר את זה בשביל הצחוק, זאת שאלה אמיתית.
עמיתי פינברט לא קנו דירות בבטומי, הם לא קנו קרקע בגאורגיה, הם גם לא חתמו על עסקת נדל"ן ישירות מול יזם גאורגי, הכספים שלהם עברו דרך קופות IRA של סלייס להשקעה בקרנות חוץ.
לפי הנתונים שפורסמו, מדובר ב־1,143 עמיתים ובכ־61.2 מיליון דולר, הם השקיעו בקרנות.
בטומי היא משהו שהקרנות עשו אחר כך עם חלק מהכסף וזה הבדל גדול.
גם פינברט עצמה הסבירה בחומר השיווקי שלה שהיא מאתרת הזדמנויות עסקיות ברחבי העולם, מנתחת אותן באמצעות אנליסטים וועדת השקעות, ולאחר מכן משקיעה את כספי הקרנות במוצרים לא סחירים.
אפילו כתוב שם שבסוף תקופת ההשקעה אמור להתבצע שיערוך של נכסי הקרן, והמשקיע מקבל את כספי ההשקעה בהתאם לתנאי הקרן.
שימו לב למילים: נכסי הקרן, לא "הדירה שלכם בבטומי".
ופה, בעיניי, נמצא החלק שהעמיתים חייבים להבין: הכסף לא יצא מסלייס ונחת ישר על חלקת אדמה בבטומי, בין לבין נמצאות הקרנות.
אם כל 61 מיליון הדולר היו מועברים ישירות לרכישת קרקע אחת בבטומי, הייתי מבין למה כל הדיון הוא על אותה קרקע, אבל זה לא מה שאנחנו רואים: פורסם, למשל, על 2.5 מיליון דולר שהועברו כהלוואה לחברה גאורגית שבעל השליטה בה הוא חבר קרוב של גבריאל קוקאשווילי, יו"ר פינברט, שניים וחצי מיליון דולר.
אז מה קרה להלוואה הזאת? היא הוחזרה? אם לא, מי חייב אותה? מה נעשה כדי לגבות אותה? וזאת רק דוגמה אחת: לפי אותם פרסומים, כספים נוספים הועברו בהלוואות לתאגידים אחרים, ובשלב שבו פורסמו הדברים אפילו זהות חלק מהתאגידים והשימוש שעשו בכסף עדיין לא היו ידועים.
ויש עוד זרוע שצריך לבדוק: קפריסין.
ברשת העסקית של פינברט וקוקאשווילי מופיעות גם חברות קפריסאיות. עצם קיומן כחלק מהרשת העסקית רלוונטי למיפוי הנכסים והחברות הקשורות לפינברט.
מה שעדיין לא הוכח הוא האם כספי עמיתי סלייס הועברו לחברות האלה, ואם כן, כמה ולאיזו מטרה.
התמונה כבר ברורה: בטומי היא לא כל הסיפור.
אז למה כולם עומדים בבטומי?
עורכי הדין טסים לבטומי, עומדים על הקרקע, נפגשים עם פינברט ועם השותף המקומי, בודקים מה אפשר לבנות שם, כמה תהיה שווה הקרקע, כמה אפשר לקבל אם מוכרים עכשיו, כמה אולי אפשר לקבל אם מחכים כמה שנים.
ואני מסתכל על זה היום וחושב על דוגמה מאוד פשוטה: נניח שיש לי קרן פנסיה בחברה מסוימת.
החברה משקיעה את כספי החוסכים במניות, אג"ח, נדל"ן, הלוואות, קרנות פרטיות ועוד.
יום אחד אני רוצה למשוך את הפיצויים שלי ואומרים לי: "שמואל, יש בעיה. יש לנו פרויקט נדל"ן בבטומי. בוא תראה את הקרקע. אם נמכור עכשיו אולי תקבל חצי, ואם נחכה כמה שנים ואולי יבנו שם מלון או דירות נופש, אולי תקבל יותר."
מה אני אמור לענות להם? מה הקשר אליי? אני לא קניתי את הקרקע הזאת, אני השקעתי בקרן.
הקרן היא זו שהחליטה מה לעשות עם הכסף.
ברור ששווי הנכסים משפיע על שווי הקרן, וברור שאם השקעה מסוימת הפסידה כסף, המשקיע עלול לשאת בהפסד בהתאם להסכמי הקרן.
אבל לפני שמצמצמים את כל הדיון לשאלה מה יהיה שווה פרויקט אחד בעוד חמש או שש שנים, אני רוצה לדעת משהו הרבה יותר בסיסי: מה קרה לקרנות עצמן?
ומה קרה לשאר הכסף?
זאת בעיניי השאלה שחסרה בדיון, לא רק: כמה נקבל מבטומי?
אלא: מי שלט בכל אחת מהקרנות? איפה חשבונות הבנק שלהן? מה היו נכסי כל קרן? למי ניתנו ההלוואות? איזה הלוואות הוחזרו? איזה חובות עדיין קיימים? איזה נכסים נמצאים בגאורגיה? איזה נכסים או חברות נמצאים במדינות אחרות? ומי מחזיק היום בזכויות האלה?
רק אחרי שמציירים את כל המפה הזאת אפשר בכלל להתחיל לדבר ברצינות על שיעור ההחזר לעמיתים.
ומה עם ארצות הברית?
אני לא אומר כאן שאפשר לתבוע מחר בבוקר בארצות הברית ולקבל 100% מהכסף.
מי שאומר דבר כזה בלי לבדוק את הסכמי הקרנות, המבנה המשפטי שלהן והדין האמריקאי, פשוט לא רציני, אבל אם כספי העמיתים נכנסו לקרנות אמריקאיות, מבחינתי יש שאלה שחייבת להיבדק: מהן הזכויות המשפטיות של העמיתים מול הקרנות האמריקאיות?
צריך לבדוק מי היו הGPS והמנהלים, צריך לבדוק את הסכמי ההצטרפות, צריך לבדוק את חשבונות הקרנות, צריך לבדוק לאן הועבר הכסף, צריך לבדוק מה נשאר בבעלותן וצריך לבדוק אילו עילות משפטיות קיימות בארצות הברית.
