11/06/2026
המלחמה הקרה החדשה במזרח התיכון: ישראל וטורקיה במאבק על עיצוב הסדר האזורי
מאת: ד"ר איתן לסרי
תגובות הגונות תתקבלנה בברכה בתחתית המאמר .
פירוק "ציר ההתנגדות" השיעי בשלוש השנים האחרונות – החל בהחלשת חיזבאללה, דרך ריסוק שלטון חמאס בעזה ועד לערעור הנוכחות האיראנית בסוריה, הוליד ואקום אסטרטגי עמוק במזרח התיכון. בשיח הביטחוני בישראל נוטים להניח כי שקיעת השיעים תביא יציבות אוטומטית, אך זו שגיאה תפיסתית חמורה. אל תוך החלל הזה שואפת להיכנס שחקנית נחושה ומסוכנת לא פחות: טורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן. הטענה כי "טורקיה היא איראן החדשה" הולכת ומתחזקת בירושלים. אף שהיא דורשת סיוג נוכח חברותה של אנקרה בנאט"ו, היא משקפת נכונה את הסיכון. אנו עדים לראשיתה של "מלחמה קרה אזורית" בין שתי המעצמות הלא-ערביות הנותרות במרחב: ישראל, המקדמת סדר יציב מבוסס הסכמי אברהם, וטורקיה, המונעת מחזון אימפריאלי השואף להקים ציר סוני הגמוני חלופי שיוצב בחזית העימות מול ישראל. הצהרתו של ארדואן כי "ביטחונה של טורקיה מתחיל בחאלב, דמשק וביירות" מסמנת דוקטרינת התערבות אקטיבית לרשת את ההשפעה האיראנית.
המתח הגיאו-אסטרטגי מתפרס על פני מספר זירות חיכוך מרכזיות:
• עזה וחמאס: ישראל חותרת לפירוק חמאס, בעוד טורקיה רואה בהשארתו אינטרס עליון, מגדירה אותו כ"תנועת התנגדות" ושואפת לשמש כערבות להסדר העתידי – מהלך שלו ישראל מתנגדת בתוקף.
• סוריה ולבנון: בעקבות נפילת משטר אסד, ישראל חוששת מהקמת בסיסים טורקיים קבועים שיגבילו את חופש הפעולה האווירי ויחלישו את מסדרון האנרגיה והמסחר האסטרטגי (IMEC). במקביל, בביירות, ארדואן מבקש להיכנס בנעליה של איראן הנחלשת כמגן לבנון.
• הסוגיה הכורדית ואיראן: היחלשות טהרן מייצרת פער אינטרסים; ישראל רואה בהתפוררות איראן הזדמנות, בעוד טורקיה חוששת מכאוס שיוביל להקמת ישות כורדית עצמאית ויציב איום פנימי על שטחה.
• "המולדת הכחולה" ומזרח הים התיכון: דוקטרינת "Mavi Vatan" הטורקית לתביעת ריבונות ימית מתנגשת ישירות בברית האסטרטגית של ישראל, יוון וקפריסין. אנקרה מנסה כעת לקרב את מצרים כדי לפורר ציר זה.
• לוחמה כלכלית והתעצמות: לצד חרם המסחר המוחלט וקמפיין הדה-לגיטימציה המשפטי, טורקיה מפיקה לקחים מעליונותה של ישראל ומאיצה מרוץ חימוש הכולל את מערכת ההגנה "כיפת פלדה" וטילים בליסטיים ארוכי טווח ("טייפון").
אזהרה אסטרטגית: סיכוני צמיחתו של הציר הסוני הניאו-עת'מאני על חורבות הוואקום השיעי. למרות מוקדי החיכוך, מעורבותה של ארצות הברית והערכתו של הנשיא דונלד טראמפ לארדואן מהווים גורם מרסן קריטי למניעת עימות ישיר. לסיקור, התרחיש הסביר לשנים הקרובות אינו מלחמה כוללת, אלא מאבק ארוך טווח על עיצוב פניו של המזרח התיכון החדש. על קובעי המדיניות בירושלים להבין כי הציר הסוני שמנסה טורקיה לגבש עלול להיות בעל עוצמה כלכלית ולגיטימיות בינלאומית רבה יותר מהציר השיעי המרוסק. ישראל נדרשת לחזק את הברית הימית עם יוון וקפריסין, למסד ערוצי הרתעה ותיאום ביטחוני ("הקו החם") בסוריה, ולמנף את השפעת הממשל האמריקאי כדי להבהיר לאנקרה את גבולות הגזרה האדומים שלה, אחרת נתעורר לעימותים מורכבים יותר מבעבר.
על הכותב: ד"ר איתן לסרי, מנכ"ל "אתגר", מומחה לממשל ומדיניות גיאו-אסטרטגית, לשעבר יועץ לראשי ממשלה ופרשן בכיר בתקשורת.
i24NEWS קרא את המאמר הזה ב:
המערכת האזורית של המזה"ת ניצבת בפני תפנית דרמטית - פירוק "ציר ההתנגדות" השיעי • בישראל סוברים כי זה יביא ליציבות באופן אוטומטי, אך מדובר בשגיאה חמורה - כי אל החלל הזה ש...
